בזמן האחרון, אני שומעת המון את השאלה הזו :
"למה רק נשים? "
והתשובה כל כך פשוטה.
"ככה".
בטיול האחרון בדיוק סיפרתי לבנות בבוקר המפגש, שמשהו קורה בגיל 40.
אולי לאחרות מאוחר יותר, אולי לכאלו מוקדם יותר,
ואולי כאלו זה עוד לא פגש אותן.
לי זה קרה ממש בחגיגות ה- 40 שלי..
התובנה הזו שאני רוצה להקיף את עצמי בנשים.
כן, הן חייבות להיות טובות, רואות אותי ואני אותן,
הן יכולות להיות שונות בתכלית, לא "קשורות", הכל...
אבל לשתינו בטוח יש כבר את ה"שכל" להבין שזו מתנה.
משהו בגילאים המוקדמים הוא אחר בהיבט של אישה לאישה,
אולי זה ענין של חינוך
אולי של סטיגמות
אולי של משפטים שיצא לנו לשמוע:
"אישה לאישה זאב"..
"נשים הן עם מסוכן"..
תיזהרי שלא תיקח לך את הגבר".
וכל מיני משפטים כאלו מרחפים באוויר,
בין אם כבדיחה ובין אם ברצינות רבה יותר.
גם בבית ספר, יש מעגלי בנות שהם מורכבים יותר,
ויש סטיגמות רבות על חברות בנות, על תככים,
על מלכת כיתה, ומה לא..
ואז מגיע גיל 40
וזה פשוט מחלחל בך,
ההבנה הזו שאישה לאישה, זו מתנה שאין שניה לה.
נכון לא כל אישה,
נכון לא לכולן זה מצליח ואני לא מציירת פה מצג שווא שזו מערכת מושלמת,
יש נשים רבות שנפגעו מחברות,
אבל מבחינתי, הפגיעה הזו היא לא מגדרית,
היא היתה באותה מידה יכולה להיפגע מחבר טוב.
מגיע הגיל בו את מבינה שחברה טובה היא נכס.
היא לפעמים יותר ממשפחה רחוקה.
היא תדע להיות שם, להבין,
להכיל ולגונן.
היא תדע לומר לך שמה שאת מרגישה ביקר גם אצלה בבית, או בזוגיות
עם הילדים הלא תמיד מושלמים שהבאנו לעולם :)
היא תהיה זו שתרצי לטייל איתה, לצחוק,
להשתטות, ולהנות.
לגדול ולצמוח.
והיא לא חייבת להיות חברה של שנים,
והיא לא חייבת להיות כזו שמדברים איתה פעמיים ביום,
היא פשוט שם,
מישהי כמוני, כמוך
שיודעת משהו על העולם הזה,
ואני יודעת , והיא יודעת,
שאני מבינה.
וגם היא .
אותי.
לכן, שאני בוחרת שהעסק שלי יהיה רק לנשים
בוחרת לטייל איתן ימים שלמים,
להיפתח, להתחבר,
אני בוחרת גם בי.
ולא אין לי דבר וחצי דבר נגד גברים.
ההיפך הוא הנכון,
אני פשוט מאוד בעד נשים.
ואת?
