תכירו .... -חמותי

לא מעט פעמים אני נמצאת בשיחות בנות,חברות ותמיד בשלב מסויים עולה נושא החמות.

( מילה מעצבנת עוד לפני האישיות).

ולכל אחת מהבנות יש סיפור מעצבן עליה...ואז את מתלבטת אם לשתוק.. שזה הכי מגוחך, או להוציא משפט מעצבן עוד יותר כמו : דווקא חמותי ממש מתוקה"...

אז נכון שלאור הסיפורים לא רבות מאיתנו זכו לחמות מהסרטים, אבל לאלו שכן, כנראה שגם לא ממש נוח עם זה בשיחות הללו.

אז הנה מספר טיפים להצלחה עם החמות:

1.      תגורו רחוק !.

2.      תדעי לראות גם את  הטוב, סמכי עלי, אני מעולה בלמצוא את הרע.. אבל וואלה, יש בה גם טוב.

3.      אל תשכחי לעולם, שהיא האמא של הבעל שלך, ואם את רוצה להיות חכמה ולהרוויח אותו, תמצאי דרך להגיע אליה.

את לא חייבת ללכת איתה ליריד של נתנאלה, ולקחת איתה שיעורי פילאטיס משותפים, אבל תמצאי משהו שאת יכולה לתת לה קצת כבוד בו, והאמיני לי זה יחזור אליך.

4.      הילדים שלך רואים הכל-

וכמו שאת תתנהגי אליה, ככה הם יבינו שעליהם להתנהג...אז תזכרי בהם, וקחי אויר.

    5.תפסיקי להשוות אותה להורים שלך.

           למה?

           כי זה לא יעזור !

           כי היא בנויה אחרת !

           כי ההורים שלך תמיד יתנו יותר ( 99% מהחברות שלי מרגישות ככה) .

           כי השוואות לא עשו טוב לאף אחד .

           וכי מה לעשות, גם לבן שלה יש לך אי אילו טענות, נכון?.. אז מה את מתפלאה?

6.      תמיד שאת בגן שעשועים, ורואה שם סבתות, ואת קצת מתחילה לזמזם לעצמך בראש.. " נו .. מה קשה לה לבוא גם מדי פעם לעזור?".... אז תעצרי. את אף פעם לא יודעת מה המחיר של מה שאת רואה. כבר יצא לי בחיי לקנא בלי לדעת, באלמנות,גרושות, ויתומים... אז שששששש.... !

7.      אני בטח נשמעת כאחת שהתאהבה בחמותי מהרגע הראשון...

אין רחוק מזה. חמותי נתנה לי להבין מההתחלה, שלקחתי לה את הבן הכי הכי שלה.

קצת כמו זכייה בלוטו למישהי שלא בטוח שמגיע לה בכלל.

היא היתה מתקשרת אלי רק אם הוא לא היה עונה לה, וגם אז ישר מבקשת אותו..

היתה מצליחה לגרום לו לעזוב הכל, בדיוק ברגע שאני צריכה אותו פה בבית, וללכת לעזור לה...

אבל וואלה, אולי מאז שאני אמא, אולי מאז שהבנתי שהזוגיות שלי היא קצת מהכל.

גם קצת מאיך שאכבד את המשפחה שלו, מאז זה אחרת.

אז לפני כיפור, מציעה לנו לפנות מקום בלב ובבית, לקחת קצת אויר ולא להתלהם,

לנסות להבין שגם היא אמא, לא תמיד מושלמת. 
כמונו כן? ..

ולהתחיל את השנה החדשה.. קצת אחרת.

מבטיחה לכן- בעל מאושר, והרבה פחות פרצופים.

ואולי גם תגלו בזה קסם מיוחד...

שנה טובה מלאת סליחה לכולנו.

העולם על פי אבא...

לפעמים אני מסתכלת על הבית שלנו מתפקד,על הבנות,על סוגיות ואתגרים בחינוך ומביטה לשמיים,

ומודה.

מודה לאל שהזוגיות שלנו מורכבת משני אנשים שונים.

אני מנסה לדמיין יום בחיינו שהוא לפי הדרך שלך...יום בחיינו שאתה מחליט..

אבל אז הבטן מתהפכת לי. 

ואני מתחילה לצחוק לעצמי.

השכמה בבוקר :

לפי אמא-

מסיטה וילון, 

מתחילה לנשק אותן ומעירה בעדינות

לפי אבא-

בנותתתת,קומו שלא נאחר לגן..( יש לך את זה ביותר עדין? )

תכף  יוצאים:

לפי אמא-

מכינה להן תה קמומיל ועוגיה קטנה.. וגם אם העוגיה המסכנה מרגישה לא משהו..

לפי אבא-

מי רוצה פרוסה עם שוקולד ונס קפה כמו של אבא? 

בדרך לגן:

לפי אמא-

"מה תרצו לשמוע? מוזיקה שאתן אוהבות או שנשחק משחק חרוזים?"

לפי אבא-

"עכשיו תשמעו את ברי סחרוב.. ושאני יגיד תצעקו- כמה  טוב.. כמה יוסי.. טוב חמודות?"

חברים:

לפי אמא-

מי רוצה להזמין היום חברה?

לפי אבא-

מי רוצה לבוא עם אבא לחבר שלו?

גן:

לפי אמא-

מחפשת את הגן הכי טוב,מזהה את הגננת עוד לפני שהיא פותחת את הפה,סופרת סייעות וילדים לפני שאתה בכלל מספיק להבין מי זו הגננת. ויודעת בבטן כבר אם מי הילדה תתחבר ומי תהיה האמא הנודניקית התורנית של השנה..

לפי אבא-

בהנחה ולא התלבל בין הגנים של הבנות והגיע לגן הנכון, בטוח שכולם מקסימים,כולן נחמדות ולא מזהה ממטר מה טוב ומה לא...אהה, ולמה צריך בכלל גן פרטי מה רע בזה שליד הבית?

משחקים ושעת סיפור:

לפי אמא-

את תמיד תמצאי את עצמך משחקת איתן גם כשאת עייפה, תמיד תשתדלי יותר ממה שאת יכולה,למה? בגלל המצפון,בגלל הרצון לבלות איתן,בגלל שאת כזו.

עוד משחק,ורק עוד סיפור,ועוד אחד..

לפי אבא-

מתחיל להקריא סיפור ואז מבקש מאחת מהן להמשיך כי אבא מאוד עייף...

אחרי חמש דקות אני מוצאת אותו ישן על המיטה שלהן והילדה מקריאה לו סיפור.

חטיפים-

לפי אמא-

מנסה תמיד לתת להן במידה, שאיכלו בריא יותר,להגביל כדי שלא יחיו על ג'אנק..ותמיד שואלת את עצמה אם הגזמתי או לא..

לפי אבא-

עזבי אותן, גם אני גדלתי ככה ותראי.. יצאתי מצויין. ( באמת? רוצה לדבר על זה)

שינה:

לפי אמא-

זמן זה זמן וצריך ללכת לישון. מנסים לשמור על טקס קבוע,מקלחת,שיניים,סיפור במיטה ו... לישון.

לפי אבא-

נכנס איתן למיטה אחרי עשרות פעמים שאמרתי לך שאין לי כח לבוא להעיר אותך אח"כ כשהן עוד ערות וקוראות לי,בדיוק שהן עומדות להירדם אתה נזכר בחסכי ילדותך וחוזר להיות ילד שובב שעושה בלאגן איתן בחדר ומבריח את כל הורמון השינה ששקל להיכנס אלינו בשלום...

מחלות וצרות אחרות:

לפי אמא-

יודעת בדיוק כמה חום יש לה בלי בכלל למדוד, רואה לפי העיניים שלה בדיוק מה מציק לה ומה יכול לעזור. מדקלמת את הוראות התרופות,המינונים,הזמנים ותופעות הלוואי. זוכרת לספר לרופא הכל,גם דברים שנראים לא קשורים. וישנה לידה בלילה כדי שאם החום יעלה ארגיש...

ותמיד זוכרת לבקש תעודת מחלה.

לפי אבא-

קורה לי למדוד חום כי זה מפחיד אותו,כשהילדה עם 40 חום נזכר לומר בקול רם, "יאללה תראי איך ירד לה החום", שואל עשר פעמים כמה הילדה שוקלת, מי שישמע יש לך עשרה ילדים וביקשתי ממך לזכור את המשקל של כולם,מתקשר תמיד מהחדר של הרופא לוודא שלא שכח כלום, ואז אני רק קולטת שאת הכי חשוב לא אמר לו...

ותמיד שוכח לבקש תעודת מחלה.

אז נכון שאתה אבא מדהים,ומזל שאנחנו שונים,אחרת הייתי משתגעת,

ונכון שהכל נכתב בהומור.. אבל לעזעזאל-

מזל שלא עשני גבר.

זה לא נגמר..

לפני חמש וקצת שנים,עוד לפני שהפכתי לאמא,היה ברור לי שזה די פשוט.

רוצים ילד... עושים מה שצריך כדי שהוא יגיע, הוא מגיע.הלידה קסומה ומרגשת,והגידול שלו גם הוא פשוט,מובן ובהיר .הרי כמה מסובך זה כבר יכול להיות..הלא ההורים שלנו עשו את זה..אז מה הבעיה?

ממש באמצע ההריון,שמצאו בסקירת המערכות איזו שטות,ובחרנו ( ממש בחירה) לעשות בדיקת מי שפיר,שאלתי את הרופא נשים שלי:

"תגיד ד"ר,מתי ייגמר כל הלחץ הזה? מה זה? כמה בדיקות?"

והוא חייך וענה לי:

"כשהבת שלך תהיה בערך בת 60,אני מאמין שזה יירגע קצת."

אוף,כמה אני שונאת שאחרים צודקים!

ואכן כך זה היה.

שום דבר לא כזה פשוט,אף שלב לא מובן מאליו וחף מדאגות,כל גיל,כל בדיקה,כל חיסון מגיע עם עסקת חבילה מלאה בכל טוב של שאלות,עשרות דעות,מליון מאמרים באינטרנט, לפחות סבתא אחת שבטוחה שצודקת,שכנה שיודעת יותר טוב ממך רק כי ילדה חודש ושבוע לפנייך,ובעל שבטוח שאת האמא הכי מודאגת שיש.. לכי תסבירי לו שאת עוד מהנורמליות...

ועד שאת מחליטה מה האג'נדות שלך בכל נושא,ואת שאת יודעת בדיוק איזו אמא את בוחרת להיות...

עד אז.. הכל כל כך מורכב,ומלא אפשרויות.

ולאט לאט את מתגבשת בעצמך.את והאמא המיוחדת שאת.כל אחת בדרכה.

ובכל שלב את בטוחה שזה החלק הכי קשה בגידול,ושרק יגיע החלק שאחריו,כי הוא הרבה פחות מלחיץ.

שהתחלנו לחפש לגדולה שלנו גן,היה ברור לי שזה פשוט-

הולכים,רואים גן נעים עם גננת חמה ואוהבת,ילדים משחקים ומאושרים,נרשמים ואמא באה לאסוף..

אז זהו,שראיתי 18 גנים !!

מכל גן יצאתי בוכה.

בכל גן היה חסר כל מה שהיה לי חשוב. וישבתי יום אחד ברכב,בוכה ואמרתי לעצמי:

גן !! מה כל כך מסובך למצוא גן. ועד שמצאנו ,מצאה נשמתי את מנוחתה.

ואז גיל שנתיים האיום, ואת בטוחה שזה החלק הקשה ביותר בגידול שלהם.

ואת מסתכלת על הזאטוטה שמנהלת את חייך,ואת רק מבקשת שיגיע כבר גן חובה, גיל של גדולים,שכבר לא יהיה כאלו סצינות איומות...

ואז גם היום הזה מגיע-

ואת,שכל כך חיכית לגיל ה"קל " הזה, לשלב היחסית נוח,פתאום את מגלה שזה מתחיל מחדש..

הדאגה למצוא לה חברות חדשות בגן החדש,הדאגה לזכות בגננת שלכל הפחות תהיה חצי ממה שאת רוצה,השמיניות שאת עושה כדי שלא תלך לצהרון ותאכל איתך בבית,תקבל תשומת לב כדי שחלילה לא תרגיש שחסר לה,התמרון עם אחותה הקטנה והנסיעות האינסופיות  בכל שבילי העיר..

לרוץ להירשם לחוג לפני שייגמרו המקומות, לנשוך שפתיים כשהיא לא רוצה להיפגש עם חברות כשאת מוכנה לאפר אותן שעות רק שיהיה להן נעים.

ובעלך.. שעומד מהצד ולא מבין מה כל כך קשה לך?

"תני לה לגדול"....." לכולם קשה"...

באמת? ווואלה? איך תמיד התשובות שלך כאלו עמוקות ומשכנעות?

הרי מבחינתכם ילדים מגדלים את עצמם.

ואני שכל מה שאני רוצה זה שיהיה לה טוב ונעים,אפילו לא קל. רק טוב ונעים ובטוח.

וכל בוקר שהיא מעקמת לי פרצוף בכניסה לגן,אני מתרסקת ממנה.

ועשר דקות אחרי היא כבר בטח בפינת בובות ואני באוטו...בגרון חנוק על שקשה לה.

אז אומנם זה שלב שחשבתי שיהיה קל יותר, אבל כנראה לנו יש נטיייה תמיד לראות את מה שלא עכשיו, כנוח ופשוט יותר.

אני רק מקווה שהדרך קלה לך יותר מאשר לי.

כי לי לפעמים ממש קשה.

קשה לחשוב שקשה לך.

למרות שזה חלק מהחיים,למרות שזה מחשל.

אני אמא שלך.

אני רוצה לכאוב במקומך,

אני רוצה להיעצב כדי שאת לא תהיי עצובה,

ככה אני-

אמא שלך.