העולם על פי אבא...

לפעמים אני מסתכלת על הבית שלנו מתפקד,על הבנות,על סוגיות ואתגרים בחינוך ומביטה לשמיים,

ומודה.

מודה לאל שהזוגיות שלנו מורכבת משני אנשים שונים.

אני מנסה לדמיין יום בחיינו שהוא לפי הדרך שלך...יום בחיינו שאתה מחליט..

אבל אז הבטן מתהפכת לי. 

ואני מתחילה לצחוק לעצמי.

השכמה בבוקר :

לפי אמא-

מסיטה וילון, 

מתחילה לנשק אותן ומעירה בעדינות

לפי אבא-

בנותתתת,קומו שלא נאחר לגן..( יש לך את זה ביותר עדין? )

תכף  יוצאים:

לפי אמא-

מכינה להן תה קמומיל ועוגיה קטנה.. וגם אם העוגיה המסכנה מרגישה לא משהו..

לפי אבא-

מי רוצה פרוסה עם שוקולד ונס קפה כמו של אבא? 

בדרך לגן:

לפי אמא-

"מה תרצו לשמוע? מוזיקה שאתן אוהבות או שנשחק משחק חרוזים?"

לפי אבא-

"עכשיו תשמעו את ברי סחרוב.. ושאני יגיד תצעקו- כמה  טוב.. כמה יוסי.. טוב חמודות?"

חברים:

לפי אמא-

מי רוצה להזמין היום חברה?

לפי אבא-

מי רוצה לבוא עם אבא לחבר שלו?

גן:

לפי אמא-

מחפשת את הגן הכי טוב,מזהה את הגננת עוד לפני שהיא פותחת את הפה,סופרת סייעות וילדים לפני שאתה בכלל מספיק להבין מי זו הגננת. ויודעת בבטן כבר אם מי הילדה תתחבר ומי תהיה האמא הנודניקית התורנית של השנה..

לפי אבא-

בהנחה ולא התלבל בין הגנים של הבנות והגיע לגן הנכון, בטוח שכולם מקסימים,כולן נחמדות ולא מזהה ממטר מה טוב ומה לא...אהה, ולמה צריך בכלל גן פרטי מה רע בזה שליד הבית?

משחקים ושעת סיפור:

לפי אמא-

את תמיד תמצאי את עצמך משחקת איתן גם כשאת עייפה, תמיד תשתדלי יותר ממה שאת יכולה,למה? בגלל המצפון,בגלל הרצון לבלות איתן,בגלל שאת כזו.

עוד משחק,ורק עוד סיפור,ועוד אחד..

לפי אבא-

מתחיל להקריא סיפור ואז מבקש מאחת מהן להמשיך כי אבא מאוד עייף...

אחרי חמש דקות אני מוצאת אותו ישן על המיטה שלהן והילדה מקריאה לו סיפור.

חטיפים-

לפי אמא-

מנסה תמיד לתת להן במידה, שאיכלו בריא יותר,להגביל כדי שלא יחיו על ג'אנק..ותמיד שואלת את עצמה אם הגזמתי או לא..

לפי אבא-

עזבי אותן, גם אני גדלתי ככה ותראי.. יצאתי מצויין. ( באמת? רוצה לדבר על זה)

שינה:

לפי אמא-

זמן זה זמן וצריך ללכת לישון. מנסים לשמור על טקס קבוע,מקלחת,שיניים,סיפור במיטה ו... לישון.

לפי אבא-

נכנס איתן למיטה אחרי עשרות פעמים שאמרתי לך שאין לי כח לבוא להעיר אותך אח"כ כשהן עוד ערות וקוראות לי,בדיוק שהן עומדות להירדם אתה נזכר בחסכי ילדותך וחוזר להיות ילד שובב שעושה בלאגן איתן בחדר ומבריח את כל הורמון השינה ששקל להיכנס אלינו בשלום...

מחלות וצרות אחרות:

לפי אמא-

יודעת בדיוק כמה חום יש לה בלי בכלל למדוד, רואה לפי העיניים שלה בדיוק מה מציק לה ומה יכול לעזור. מדקלמת את הוראות התרופות,המינונים,הזמנים ותופעות הלוואי. זוכרת לספר לרופא הכל,גם דברים שנראים לא קשורים. וישנה לידה בלילה כדי שאם החום יעלה ארגיש...

ותמיד זוכרת לבקש תעודת מחלה.

לפי אבא-

קורה לי למדוד חום כי זה מפחיד אותו,כשהילדה עם 40 חום נזכר לומר בקול רם, "יאללה תראי איך ירד לה החום", שואל עשר פעמים כמה הילדה שוקלת, מי שישמע יש לך עשרה ילדים וביקשתי ממך לזכור את המשקל של כולם,מתקשר תמיד מהחדר של הרופא לוודא שלא שכח כלום, ואז אני רק קולטת שאת הכי חשוב לא אמר לו...

ותמיד שוכח לבקש תעודת מחלה.

אז נכון שאתה אבא מדהים,ומזל שאנחנו שונים,אחרת הייתי משתגעת,

ונכון שהכל נכתב בהומור.. אבל לעזעזאל-

מזל שלא עשני גבר.