שטויות !

החלטתי לעקוב אחרי עצמי מהצד בשבוע האחרון.

זוכרים פעם שהיתה פרסומת של שדון כזה שיושב על הכתף ומדבר אלינו?

אז המצאתי לי שדון כזה,שיראה אותי מהצד ויוכל לעזור לי להבין משהו...

שמתי לב בשבוע הזה שאני מבלה את 98% מהזמן שלי עם הבנות, ברקע.

אני איתן ואני גם מבשלת

אני איתן ואני גם מפעילה מכונת כביסה ומעמידה סיר מרק...

אני איתן ואני מארגנת..שיהיה נעים

אני איתן ואני מכינה ארוחת ערב...( מה לעשות..לא מכירה דרך אחרת שזה מגיע מעצמו...)

פתאום ראיתי כמה אני משמשת כמנהלת תפעול,ופחות נהנת מהזמן איתן.

אין לי ספק שהן צריכות לאכול, להתקלח, וכדאי שיחיו בסביבה נקייה ונעימה עד כמה שאפשר..

אבל מה האופציה?

אין אפשר גם לשחק איתן וגם שארוחת הערב תהיה מוכנה?

איך אפשר להיות איתן ולעשות את כל השאר...?

אז נכון שאפשר לשלב אותן בהכנות,בכביסות,וכו....

אבל בואו נודה-

לפעמים צריך שארוחת הערב פשוט תהיה מוכנה תוך רבע שעה ולא תוך שעתיים...

 אז החלטתי לקבוע לי את חוק השטויות היומי.

החוק אומר, שבכל יום נעשה משהו כייפי ושטותי יחד,, משהו שנזכור אותו לתמיד.

נשחק משפחה כמו שהן כל כך אוהבות,אני אהיה תינוקת שתבכה על הרצפה כי זה מה שהן ביקשו..

ובזמן שאני בוכה לא אחשוב על מה השעה..וכמה אני חייבת עכשיו לקלח אותן...

נרקוד בלי לשים לב לשעון...

נתאפר בלי לחשוב כמה זמן ייקח להוריד את האיפור הזה...

בכל יום נעשה משהו כייפי, משהו שבו אני כל כולי איתן.

לא מלמדת

לא מחנכת

לא מסבירה

לא מנקה

רק איתן.

כמו שהן רוצות,

כמו שהן יזכרו.

אז אולי האוכל יגיע מאוחר יותר..

ואולי זה לא יהיה פשוט..

אבל נדמה לי שמגיע לי להיות קצת יותר ממנהלת תפעול של הבית והבנות...

גם היום שאני מסתכלת על הילדות שלי, אני לא מעריכה את האוכל  שתמיד היה חם ובזמן..

אני הרבה יותר מוקירה את הרגעים שבהם עשינו דברים יחד...

גם אם אלו היו רק שטויות J