אתמול בערב ,בחזרה מסוף שבוע במדבר-
הגדולה שלנו (4.5) שאלה:
"אמא, מה נעשה כשנגיע הביתה?"
עניתי לה :
"אתן תורידו את אבא ואותי מהאוטו,תפרקו את כל התיקים,תכינו לנו ארוחת ערב,תקלחו אותנו,תקריאו לנו את הסיפור הארוך עדדדדדדדדדדדדד הסוף,ואז תכסו אותנו, ונלך לישון.
ואז נרצה פיפי,ומים,ןועוד פיפי ועוד מים, עד שנירדם, ואת ונריה תנקו את הבית.
היא הסתכלה עלי בחיוך וענתה:
"כן כן אמא אני רוצה! רוצה לעשות החלפת תפקידים."
שתיקה!
עניתי לה בלי לחשוב יותר מדי- אמממ, טוב. אז נעשה.
לא חשבתי כמה היא רצינית בעניין, ועוד יותר לא האמנתי כמה אני צריכה בדיוק את זה- אחרי סוף שבוע עם מעט מאוד שעות שינה.
הגענו הביתה,היא השכיבה אותנו בספה לנוח,כיסתה אותנו ( אז מה עם חם? מה אמר שקל להיות ילד?) , והלכה להכין לנו עם אחותה בת השלוש, ארוחת ערב.
הכינו לנו סלט ( מלפפון וגזר אבל מי בודק) , קערות קטנות של אוכל טעים,כוסות מים, חיממו פסטה , ובכל כמה רגעים באו אלינו ואמרו משפטים שאנחנו תמיד אומרים להן.
ישבנו לאכול,אח"כ הקריאו לנו סיפור,מקלחת ולמיטה.
היה מדהים לראות איך הן רואות אותנו בעיניים שלהן,איך הן מחקות התנהגויות שלנו,מה חייבים לשמר ולהמשיך ומה אפשר לפעמים לוותר.
היה מדהים כמה בטחון זה נטע בהן והרגשה שהן בוגרות.
והכי מרגש -להיות ילד ל 3.5 שעות.
לנו כהורים זה נראה תמיד קל ומובן, אבל אתמול גילינו כמה תשובות של ההורים יכולות לשנות מצב רוח, לכן תמיד כדאי שנחשוב שניה לפני שאנחנו עונים,
למילים שלנו אצל ילד יש משקל שאין לתאר.
אז תודה לבנות שלנו על ערב מרגש ומהנה, צחקנו מלא בשקט-בלי שישימו לב,
אכלנו טוב, והתמלאנו גאווה.
וכך יצא שהוחלט שזה משחק שנאמץ אותו עוד הרבה.
תנסו גם,
מקסימום- לא הכל יילך לפי הספר,
אבל מי קורא את הספר הזה בכלל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה